הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' אוחנה

פסק - דין

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 11/10/05, תשלום הוצאות משפט בסך 174,750 ₪ (להלן – ההוצאות) שנפסקו כנגד חברת המרכבות סחר מכוניות בע"מ (להלן – החברה), אשר הנתבע הינו הבעלים והמנהל שלה.

ההוצאות נפסקו בפסק דין של כב' סגן הנשיא שמעון פיינברג מיום 30/6/05 בת.א. 8506/04 (להלן – פסק הדין), לאחר שתביעה שהוגשה על ידי החברה כנגד התובע (להלן – הבנק), נדחתה.

2.התביעה שלפנינו הוגשה כנגד הנתבע באופן אישי לאחר שמאמצי הבנק לגבות את ההוצאות מהחברה העלו חרס, כאשר לטענת הבנק מתקיימים במקרה דנן הטעמים שנקבעו בדין ובפסיקה בדבר הרמת מסך ההתאגדות של החברה.

3.בתחילה הועברה התביעה דנן לטיפולו של כב' סגן הנשיא פיינברג, אך בעקבות החלטתו לפסול עצמו מיום 1/5/07, הואיל והוא זה שנתן את פסק הדין – הועבר התיק לידיו של כב' השופט יחזקאל ברקלי.

4.כב' השופט ברקלי דחה ביום 4/8/09 בקשה מטעם הנתבע לסילוק התביעה על הסף, ועקב שינויים ביומנו של כב' השופט ברקלי – הועבר התיק למותב זה להמשך הטיפול.

5.בדיון שהתקיים בפני ביום 1/2/10 הוגשה הסכמה דיונית בין הצדדים לפיה תצהירו של הנתבע, שהוגש ביום 25/11/07 – יימשך מהתיק.

כתוצאה מכך,ניתנה החלטה כי פסק הדין בתביעה דנן יינתן על סמך סיכומים בכתב מטעם הצדדים, מבלי שיישמעו הוכחות.

טענות הבנק

6.לטענת הבנק, הוא זכאי להיפרע מהנתבע באופן אישי הואיל והתביעה נשוא פסק הדין של כב' סגן הנשיא פיינברג היתה שקרית והוגשה כאשר הנתבע ידע כי החברה חדלת פירעון.

לטענתו, הגשת התביעה על ידי החברה נועדה לנסות ולהוציא כספים במרמה מהבנק באמצעות שימוש לרעה בהליכי משפט ובאמצעות תובענת סרק מופרכת, כפי שנקבע מפורשות בפסק הדין.

7.הבנק טוען כי מתקיים במקרה זה הטעם הנקוב בסעיף 6(ג)(1) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, כנוסחו במועד הגשת התביעה שלפנינו ולפני התיקון משנת התשס"ה (להלן – החוק), לפיו "השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם".

(יצויין כי גם כיום, לאחר התיקון, קיים בחוק תנאי זה בסעיף 6(א)(1)(א) הקובע, כי בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה).

8.עוד נטען, כי בעניין זה עומדים לזכות הבנק כנגד הנתבע אף עקרונות הצדק והיושר ובראשם הכלל היסודי לפיו "לא יצא חוטא נשכר", וגם עילות נזיקיות והפרת חובה חקוקה לרבות החובה לנהוג בתום לב בביצוע המערכת החוזית שבין החברה לבין הבנק.

טענות הנתבע

9.לטענת הנתבע, התוצאה אליה הגיע בית המשפט בפסק הדין הינה כנגד החברה ולא כנגד הנתבע, ולא מתקיים אף אחד מן המקרים החריגים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות, שכן החברה פעלה לשם השבת כספים אשר, לטענתה, הגיעו לה כדין ובעת הגשת התביעה לא היתה חדלת פירעון.

10.עוד נטען, כי הסכום שנפסק לחברה כהוצאות משקף מרכיב עונשי והוא לא הוטל על הנתבע ואף לא כוון לנתבע.

11.הנתבע טוען עוד, כי הואיל והבנק ויתר על הבאת ראיות ועל הוכחת תביעתו, לכן לא הונחה תשתית עובדתית מקיפה ומלאה להוכחת הטענה כי הנתבע עשה שימוש לרעה בעקרון הפרדת האישיות המשפטית והונה את הבנק, ודין התביעה להידחות ולו מטעם זה בלבד.

דיון